
אם תשאלו אותי, כל תורת ההשקעות על רגל אחת מסתכמת בשני עקרונות ברזל: פיזור והתמדה.
למה לפזר?
כי אנחנו לא יודעים את העתיד: אין לנו באמת דרך לדעת איזו מניה, סקטור או מדינה יובילו את הטבלה בשנה הבאה.
בשביל השקט הנפשי: פיזור מוריד את התנודתיות (סטיית התקן) של התיק ועוזר לנו לא לעשות פעולות אימפולסיביות מרגש/פחד.
כי זה לא העבודה שלכם: תשקיעו את האנרגיה בלהתקדם, להצטיין ולהגדיל הכנסות במה שאתם עושים, ובינינו? גם אם הייתם עובדים בהשקעות 24/7, רוב הסיכויים שעדיין היה עדיף לכם לפזר.
למה להתמיד?
זמן מנצח תזמון: התמדה לאורך שנים, גם כשהשוק תנודתי ומפחיד.
בלי לזגזג: להישאר באותן השקעות במקום לרדוף אחרי "מה שעלה אתמול".
בשביל הממוצע: התמדה מאפשרת לנו "למצע" את השוק וליהנות מהצמיחה הכלכלית לאורך זמן.
אז איפה המלכוד?
שגם המשקיעים הכי ממושמעים הם בסוף בני אדם. מהר מאוד מגיעים הפיתויים והמחשבות של: "אולי נשים קצת בזהב?", "הנפט בטוח יעלה עכשיו", "אני אסיט חלק גדול מהתיק לישראל" או "אני לא רוצה חשיפה לדולר בתיק בכלל".
החדשות הטובות: זה לא כזה נורא לרצות "לשחק" קצת, כל עוד עושים את זה באחריות.
איך עושים את זה נכון?
לדעתי, לפחות 70% מהכסף שלכם חייב להישאר "פשוט": השקעה מפוזרת, ממושמעת ועקבית. זה ה"סלע" שלכם.
רוצים עם החלק הקטן (30% ומטה) "להמר" על כמה אמונות? קצת זהב? קצת ישראל? מניה או שתיים שנדלקתם עליהן?
לכו על זה. במקרה הכי גרוע, תגלו בדרך הקשה שהשוק לא כזה "נחמד" למנחשים, ותבינו ששני העקרונות שכתבתי למעלה הם לא המלצה - הם הדרך לשרוד את "המשחק" הזה בטווח הארוך.
בסוף, הניסיון הזה רק יגרום לכם להעריך יותר את הפיזור וההתמדה.
בהצלחה!