
תכירו את המשקיע הטיפוסי, חובב הביצועים,
שתמיד מחפש את הטופ, את אלו שזוכים.
הוא לא מסתפק בתשואה רגילה או "סבירה",
הוא רוצה רק את מי שנמצא כרגע בפסגה.
בכל סוף רבעון הוא פותח טבלה ועיתון,
בודק מי כרגע הוא "המקום הראשון"."
הנה חברה שעשתה תשואה של חלום!
אני מעביר את הכסף שלי לשם, עוד היום."
הוא נוטש את הקודמת, היא כבר "פאסה",
כי הכוכב החדש הוא זה שיודע מה הוא עושה.
הוא בטוח שזו הדרך להפוך לעשיר,
אך הוא שוכח שלדילוגים יש תמיד מחיר.
זה לא בגלל עמלות או מס על הרווח,
אלא שהמרדף אחרי התשואה של אתמול - זה קרב ללא מנצח.
שנה שעברה ה-S&P 500 היה הלהיט הגדול,
היום פתאום כולם אומרים: "ישראל זה הכל".
פעם הוא רץ לפאסיבי, נצמד למדדים,
ופעם הוא מחפש אקטיבי, מנהלים חדים.
אך כאן מסתתר המלכוד, האמת הכואבת:
מי שרוצה להיות תמיד ראשון - בסוף מגלה שהמציאות מאכזבת.
כי דווקא כשאתה הולך על ה"הכי טוב" בטבלה,
התשואה שלך תהיה פחות מהממוצע, וזו הקללה.
לו רק היה יודע ש"לשגר ולשכוח" זה הפתרון,
הוא היה מגיע הרבה יותר רחוק, במינימום שיגעון.
היה חוסך לעצמו זמן, התעסקות ודאגות,
ומשפר לעצמו את התשואות - פשוט מלהפסיק לנסות.